זיכרון גישה אקראית מאחסן באופן זמני נתונים והוראות שהמעבד זקוק לו כדי לבצע פעולות. העברות נתונים ל- RAM מועברות באמצעות זיכרון מהיר במיוחד או ישירות. כל הנתונים נשמרים רק כאשר המחשב מופעל; כאשר הם כבויים, כל הנתונים נמחקים.
במהלך ביצוע תוכנית, חלק מהקבצים החשובים ביותר שלה נטענים בזיכרון גישה אקראית (RAM) ונשמרים שם כל עוד היישום פועל. המעבד מבצע ישירות קבצים אלה ושומר את התוצאות. הזיכרון שומר קודים של מקשים לחוצים וערכים של פעולות מתמטיות. לאחר ביצוע הפקודה Save, תוכן ה- RAM נשמר בדיסק הקשיח.
רוב משתמשי המחשבים האישיים מנסים להגדיל את כמות ה- RAM, מכיוון שככל שהוא גדול יותר, כך כל התהליכים הטעונים בו עובדים מהר יותר. זה חשוב במיוחד כאשר מריצים תוכניות עתירות משאבים כמו משחקים או עורכי גרפיקה. ככל שיותר זיכרון RAM, המשחק והעריכה יהיו מהירים יותר.
זיכרון RAM מחולק לסוגים רבים, הנפוצים שבהם הם DDR, DDRII ו- DDRIII, הנבדלים בקצב העברת הנתונים. ככל שהתדירות גבוהה יותר, העבודה מהירה יותר. האיטי מביניהם הוא DDR, המהיר ביותר הוא DDR3. לרצועות אלה יש מחברים שונים.
כל מודול מכיל מיקרו מעגלים המחוברים ללוח האם. למודולים אלה מאפיינים שונים ועליהם להיות תואמים למערכת בה הם משמשים. ROM הוא זיכרון לקריאה בלבד, ולכן המשתמש אינו יכול לבצע פעולות כתיבה. DRAM הוא מכשיר זיכרון דינמי בעל סדר דגימה אקראי. ו- SRAM הוא זיכרון גישה אקראי סטטי. אחסון תומך ב- ROM ו- DRAM, אך לא ניתן לשנות נתונים עליהם, ולכן נטענות בתוכנות תוכניות שמפעילות את המערכת. ROM יכול להיחשב כחלק מ- RAM של המערכת, ולחלק מכל סרגל יש שטח כתובת לטעינת התוכנות החשובות ביותר.
כשלעצמו, זיכרון RAM הוא מיקרו מעגל. יש רצועות חד-צדדיות ודו-צדדיות שהמודולים ממוקמים מצד אחד או שני הצדדים.
