עומק הסיביות של המעבד הוא מספר הסיביות במספרים שהוא מעבד. מאפיין טכני זה של המעבד הוא אחד החשובים ביותר וקובע את ביצועיו.
גודל המעבד הוא מספר הביטים במספרים שהוא מעבד, שנכתב במערכת המספרים הבינארית. מאפיין טכני זה של המעבד הוא אחד החשובים ביותר מכיוון שהוא קובע את ביצועיו.
לכן היה כל כך חשוב למעצבים להגדיל את עומק הסיביות של המעבדים. מחשבים אישיים מודרניים משתמשים במעבדי 64 סיביות. אך לא תמיד זה היה המקרה, המעבדים הראשונים של אינטל ב -1970 היו רק 4 סיביות.
כדי להבהיר מה עומד על כף המאזניים, יש צורך לדבר מעט על מהי מערכת המספרים הבינאריים, מהן סיביות ואיך הן קשורות לקיבולת המעבד.
מבלי להיכנס לפרטים, מחשבים מעבדים מידע על ידי טעינת מספרים בינאריים מ- RAM למעבד המרכזי, עיבודם וכתיבת התוצאה חזרה לזיכרון.
תעשיית המחשבים מבוססת על מערכת המספרים הבינאריים. בחיים הרגילים, אנו רגילים להשתמש במערכת המספרים העשרונית, כאשר כל המספרים נכתבים בעשר ספרות מ- 0 עד 9. מערכת המספרים הבינארית משתמשת בשני מספרים בלבד בכדי לכתוב מספרים: 0 ו- 1.
כאשר הוא נשמר בזיכרון, כל ספרה של מספר נשמרת במיקום זיכרון נפרד. יחידות מדידה אלה של מידע במערכת הבינארית נקראות ביטים.
כל מעבד מעבד מספרים בעלי מספר ביטים מסוים. ספרה היא "מקום עבודה" של ספרה במספר. לדוגמא, במערכת המספרים העשרונית המוכרת שלנו הספרות נקראות עשרות, מאות, אלפים וכו '.
ככל שמספר הספרות גדול יותר, כך מספר זה גדול יותר. במקרה זה, כל ספרה של המספר נכתבת במקום המתאים לקטגוריה שלה.
כל ביט של מספר בצורה בינארית משמש לכתיבת ביט אחד מאותו מספר. כל תא בזיכרון ה- RAM של המעבד מאחסן ביט אחד, המאחסן ספרה אחת של המספר. מתברר שאחסון מספרים גדול דורש עבורם מספר גדול של ביטים וזיכרון מעבד.
המספר המרבי של סיביות וסיביות במספרים שמעבד יכול לעבוד איתם נקרא קיבולת המעבד.
עומק הסיביות של המעבד משפיע בעיקר על מהירות המעבד עם הנתונים, מכיוון שצוואר הבקבוק שמגביל את צמיחת מהירות המעבד הוא מהירות העברת הנתונים בין המעבד לזיכרון. וככל שיש למספרים המועברים יותר ביטים, ככל שמספרים אלו רבים יותר וככל שמועבר מידע רב יותר בכל פעם בין המעבד לזיכרון, כך מהירות המעבד גבוהה יותר.
