הבחירה בכרטיס מסך למחשב אישי מסתכמת בקביעת המשימות שעליו לבצע.
האינדיקטורים החשובים ביותר של מתאם וידאו כוללים את תדירות המעבד הגרפי, רוחב הסיביות של אוטובוס הנתונים מבקר הווידיאו למעבד, כמות הזיכרון ותדירותו ונוכחות יציאות הווידאו. חשוב גם באיזו גרסת הצללים תומך כרטיס המסך בחומרה. ככל שכל הפרמטרים הללו גבוהים יותר, כך המתאם יהיה טוב יותר, אך העלות יכולה להגיע למספרים מטורפים.
למשימות סטנדרטיות, עבודה ביישומים משרדיים, באינטרנט וצפייה בסרטים, מספיק לקחת כרטיס מסך עם ביצועים חלשים בעלות של עד 50 דולר. בדרך כלל, מתאם כזה מצויד ב- 1 GB של זיכרון RAM GDDR2 ובמעבד של עד 600 מגה הרץ. כרטיסי תקציב כאלה מוצגים על ידי המותגים GeForce ו- Radeon. אבל צריך לומר שכעת ניתן להציג לסירוגין סרטים חדשים שחולצו, למשל מדיסקי Blue-Ray, בכרטיסים כאלה.
עבור משחקים, עריכת וידאו, תזדקק לכרטיס מסך חזק יותר המסוגל להתמודד עם רזולוציות גבוהות. טווח המחירים של מתאמים כאלה הוא רחב מאוד, החל מ- $ 100. הדבר העיקרי בכרטיסי מסך כאלה הוא תמיכה בחומרה עבור הצללים ו- DirectX, ככל שהכרטיס יקר יותר, כך הגרסאות הגבוהות יותר של הצלליות שהוא תומך בו. האפשרות הטובה ביותר למשחקים של ימינו היא כרטיס גרפי התומך בשיידר 5 וב- DirectX 11. תמורת 100 דולר תוכלו לקנות כרטיס עם 2 ג'יגה בייט של זיכרון RAM GDDR5 ומעבד 800 מגה-הרץ.
לעבודה מקצועית עם גרפיקה תלת ממדית ודוגמנות סביבתית, כרטיס מסך למשחקים אינו מספיק. תוכניות כגון 3ds MAX וחבילות עיבוד תלת מימד אחרות דורשות התאמה למחשוב תלת ממדי מהמתאמים כדי לעבוד כראוי. מתאמים מיוחדים אלה עולים כסף רב, החל מ -3,000 דולר בממוצע. הם משמשים בעיקר בחברות דוגמנות תלת מימד גדולות.
כיום שוק כרטיסי המסך נשלט על ידי שתי יצרניות - Ati ו- NVidia. ATI מקדמת בעיקר את המותג Radeon, בעוד NVidia מקדמת את Geforce. אין הבדל מחירים גדול ביניהם, כמו למשל במקרה של מעבדי Amd ואינטל, ולכן איזה יצרן לבחור מסתכם באהדה פרטנית.
