הטלפון כבר מזמן אינו אמצעי לתקשורת קולית בלעדית. סמארטפונים מודרניים הם מחשבים ניידים המאפשרים לך לגשת לאינטרנט על פי דרישה. במובנים רבים, גישה זו לתקשורת התאפשרה הודות לפיתוח טכנולוגיות סלולר 3G ו- 4G. מה ההבדל בין הסטנדרטים הללו למכשירים שעובדים איתם?
טכנולוגיות 3G ו- 4G
פעם, הכנסת טכנולוגיית 3G הייתה פריצת דרך אמיתית, המאפשרת למשתמשים כבר לא להיות תלויים בחוטים ובמחשבים שולחניים. העברת נתוני מנות, המשמשת רשתות 3G, מספקת מהירות חיבור עד 2 מגה לשניות, טווח תדרים הפעלה - 2100 מגה-הרץ. מאפיינים אלה מספיקים לצפייה בסרטים, תקשורת וידאו, גישה מהירה לאתרים. הודות לחלוקת הקוד של האותות, כאשר לכל ערוץ שידור מוקצה קוד משלו, התאפשר להיפטר מהפסקות תקשורת בעת תנועה.
התפתחות נוספת של תקשורת אלחוטית הובילה ליצירת טכנולוגיית 4G. ההבדל העיקרי שלה מ- 3G הוא השימוש בפרוטוקולי נתוני מנות, ואילו 3G משתמשת גם במעגל וגם במיתוג מנות. בהעברת מנות כל כמות הנתונים מחולקת לחלקים קטנים המכילים מידע על הנמען והשולח. ניתן להעביר מנות באופן עצמאי או ברצף. לאחר מכן, ההודעה המשודרת נוצרת מחלקים נפרדים בצומת הקבלה. במקרה של עומס תנועה, ניתן זיכרון חיץ לאחסון מנות. היתרון של רשתות מנות מנות הוא שהעומס מופץ באופן שווה בין כל המשתמשים, ואם המנוי אינו פעיל, הערוץ שלו יכול לשמש אחרים.
קצב העברת הנתונים ברשתות 4G מתחיל מ- 100 Mbps כאשר המשתמש נע ויכול להגיע ל- 1 Gbps עבור עצמים נייחים. יחד עם זאת, טווח תדרי ההפעלה הוא 2500-2700 מגה הרץ.
כדאיות קושחת המודם
קושחת המודם משמשת, ככלל, לפתיחת מכשיר הפועל ברשת של מפעיל סלולרי מסוים. לאחר ההבהוב ניתן להשתמש במודם עם כל כרטיסי ה- SIM. זה לא ישפיע על המצב עם הבדלים בתקן 3G ו- 4G. במקרה זה נוכל לתת דוגמה לטלוויזיה עם מקלט טלוויזיה אנלוגי שדרכו אי אפשר לצפות בטלוויזיה דיגיטלית.
מודמים, סמארטפונים, טאבלטים הפועלים ברשת 4G תומכים בתקני LTE או WiMAX. כלומר, תדרי ההפעלה של המכשירים חייבים לכסות את הטווח עד 2700 מגה הרץ. פרוטוקולים במודמי 3G עובדים עם תדרים אחרים, האנטנות שלהם פשוט לא יאספו אותות רשת 4G ולא ישדרו אותם בצורה חלשה. לכן, אי אפשר להבהב מודם 3G ל- 4G. המשמעות היא שפעולה בתחום תדרים מסוים תלויה במאפיינים הטכניים של הציוד, ולא בתוכנה.
