שיטה היא פונקציה שהיא אחד המאפיינים של מחלקה או אובייקט השייכים לה. אם אנו מדברים על שיטה, אנו מתכוונים להשתמש בפרדיגמה של תכנות מונחה עצמים.
הוראות
שלב 1
שיטת מחלקה היא רצף של פעולות, היא יכולה לקחת טיעונים ולהחזיר ערך, אם כי אף אחד מהם אינו נדרש. במקרה הכללי ביותר, קו השיחה נראה כך: משתנה = object_name.object_method (רשימת ארגומנטים); תחביר השיחה שונה מאוד, הכל תלוי באיזו שפת תכנות משתמשים, ואפילו בתוך אותה שפה, אתה יכול להתקשר לשיטה בדרכים שונות מאוד. הדבר הראשון שיש לעשות הוא לציין לאיזה אובייקט או מחלקה תתקרא הפונקציה. לפעמים אינך צריך לעשות זאת אם אתה כבר עובד במרחב השמות הנדרש, למשל, בשיטת מחלקה אחרת.
שלב 2
אז אתה צריך לקרוא לזה, מונחה על ידי שם השיטה או דרך אחרת המקובלת על שפת תכנות מסוימת שתצביע עליה במפורש. בדרך כלל, שיטה עוקבת אחר שם האובייקט עליו הוא נקרא, מופרדת באמצעות נקודה: object_name.method (). יש שפות שדורשות שימוש במתיחות אחרות, כגון שטח או נקודתיים. אם נעשה שימוש בבניית בקרה, המניחה שכל הפעולות מבוצעות בתוך האובייקט המיועד (למשל, במספר שפות פעולות כאלה מותרות על ידי ה- with control), אז המהדר כבר ברור באיזה אובייקט הפעולות יבוצע. אתה רק צריך לציין את שם השיטה.
אחת התכונות של תכנות מונחה עצמים היא תיחום מרחב השמות. חשוב מאוד לזכור זאת כאשר מתקשרים לשיטות כיתה. השיטה עצמה היא ממשק שכבר מספק אנקפסולציה.
שלב 3
לאחר מכן עליך לציין את הארגומנטים שהשיטה דורשת. בדרך כלל רשימת הטיעונים סגורה בסוגריים. מהדרים מודרניים רבים, כאשר הם מתארים פונקציה, מבקשים מהמתכנת את סוגי הטיעונים ואת שמותיהם, כך שקל יותר לאדם לנווט ולא להעביר נתונים בסדר הלא נכון. מפתחי שיטות יכולים לכתוב אותם בצורה כזו שאפשר להעביר אובייקט כטיעון, גישה זו מונעת בלבול. שפות רבות מאפשרות לך לקרוא לשיטות של אובייקטים באופן שהאובייקט עצמו יועבר גם כוויכוח.
שלב 4
אם השיטה מחזירה תוצאה, סביר להניח שיש לכתוב אותה. צור או בחר משתנה כדי לאחסן אותו והקצה אליו שיחת פונקציה. לאחר השלמת הביצוע, הוא יחזיר את התוצאה, שתיכתב לאזור הזיכרון שציינת. ישנן שיטות שאינן מחזירות דבר, אלא רק מבצעות פעולה כלשהי על האובייקט. במקרה זה, אינך צריך לדאוג לאחסון תוצאת הפונקציה במשתנה.
