מערכות שידור דיגיטליות מודרניות הן מערכות חומרה מורכבות הכוללות מספר מכשירים המבצעים פונקציות מיוחדות. אחד המכשירים הללו הוא מקלט שמקבל והמיר אות להעברה הבאה שלו למסך של מכשיר שידור, שעשוי להיות טלוויזיה או תצוגת מחשב אישית.
להעברת אות הטלוויזיה המתקבל על ידי מכשיר הפענוח (מקלט), נעשה שימוש בטכנולוגיות דחיסה MPEG-2 או MPEG-4. המקלט ממיר את האות בהתאם להגדרות שצוינו ומעביר אותו למסך הטלוויזיה הדיגיטלית, המאפשר לראות תמונה באיכות גבוהה ולתפוס צליל ללא עיוות. רוב הנושאים הקשורים לתפעול מקלטים מסתכמים בבחירת סוג החיבור והתאמתו. ניתן לחבר את המקלט באחת מהדרכים הבאות: - לרשתות טלוויזיה בכבלים; - לצלחת לווין; - לרשת מחשבים (למשל, דרך WiFi) - לטלוויזיה דיגיטלית יבשתית. איכות המקלט נקבעת בעיקר על ידי החיבור הנכון שלו. עבור וידיאו, אפשרויות החיבור הבאות זמינות: HDMI, S-video, RF, Component ו- Composite. בחר RSA HDMI, דיגיטלי אופטי או אנלוגי לשמע. ככל שקל לחבר את המקלט למכשיר קצה, כך יש פחות סיכוי לתקלה. עדיף להשתמש באופציה עם הכי פחות חוטי חיבור, קל לשימוש וקל להתקנה. בבחירת חוטים לחיבור המקלט למחשב או לטלוויזיה, אל תנסה לחסוך במחיר, אלא הימנע משימוש בחיבורים בעלי עודף חוטים. החוט הקצר נותן פחות עיוותי אות. החוט האידיאלי ארוך מספיק בכדי לבדוק בקלות את החיבור למחשב על ידי הוצאת יחידת המערכת מהמתלה. מקלטים עם מאפנן RF מובנה צריכים להיות מחוברים לכניסת האנטנה של המקלט באמצעות כבל טלוויזיה מתאים. במקרה זה, האות מועבר בתדר של אחד מערוצי השידור הזמינים של UHF. שיטה זו מתאימה לרוב הטלוויזיות הוותיקות יותר עם כניסת אנטנות בלבד.
